טיפול עם טסטוסטרון לא הפחית היארעות שברים בגברים עם היפוגנודיזם

טיפול עם טסטוסטרון בגברים המאובחנים עם היפוגונדיזם משפר את צפיפות העצם ואת איכותה. עם זאת, קיים צורך במחקרים בעלי מדגם גדול מספיק, וכן בעלי משך זמן ארוך מספיק, על מנת לקבוע את השפעת הטיפול עם טסטוסטרון על ההיארעות של שברים.

במחקר שממצאיו פורסמו בכתב-העת 'The New England Journal of Medicine' החוקרים בדקו האם טיפול עם טסטוסטרון בגברים עם היפוגונדיזם משפיע על ההיארעות של שברים באוכלוסייה זו.

לצורך כך ערכו חוקרים מחקר משנה מתוך מחקר כפול סמיות, אקראי, ומבוקר אינבו, במסגרתו הוערכה הבטיחות הקרדיווסקולרית של הטיפול עם טסטוסטרון בגברים בגיל העמידה ומבוגרים יותר המאובחנים עם היפוגונדיזם. כעת בחנו החוקרים את הסיכון לשבר קליני באנליזת time-to-event.

בקריטריוני ההכללה עמדו גברים בגילאי 45 עד 80 הסובלים ממחלה קרדיווסקולרית קיימת או גברים הנמצאים בסיכון גבוה לתחלואה קרדיווסקולרית; בעלי תסמין אחד או יותר של היפוגונדיזם; ותוצאות של ריכוזי טסטוסטרון בבוקר בשיעור של פחות מ-300 ננוגרם לדציליטר (10.4 ננומול לליטר) אשר נצפו בשתי דגימות פלזמה בצום שהושגו בהפרש של 48 שעות לכל הפחות. משתתפי המחקר הוקצו באקראי למריחה יומית של טסטוסטרון או ג'ל אינבו. בכל ביקור נשאלו המשתתפים אם הם סבלו משבר מאז הביקור הקודם. במידה והתשובה הייתה חיובית, נאספו המסמכים הרפואיים ונבחנו בהתאם.

אוכלוסיית האנליזה המלאה כללה בסך הכל 5,204 משתתפים (2,601 בקבוצת הטסטוסטרון ו-2,603 בקבוצת האינבו). לאחר תקופת מעקב חציונית של 3.19 שנים, שבר קליני אירע בקרב 91 משתתפים (3.50%) מקבוצת הטסטוסטרון וב-64 משתתפים (2.46%) מקבוצת האינבו (יחס הסיכונים, 1.43; רווח בר-סמך של 95%, 1.04 עד 1.97). נראה כי היארעות השברים הייתה גבוהה יותר בקבוצת הטסטוסטרון עבור כל שאר תוצאי השברים.

לסיכום, בקרב גברים בגיל העמידה ומבוגרים יותר המאובחנים עם היפוגונדיזם, טיפול עם טסטוסטרון לא הביא להיארעות נמוכה יותר של שברים קליניים בהשוואה לאינבו. היארעות השברים הייתה גבוהה יותר באופן מספרי בגברים שטופלו עם טסטוסטרון בהשוואה לאלו שקיבלו אינבו.

מקור: