במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Annals of Internal Medicine' החוקרים בדקו האם אבלציה באמצעות צנתר עדיפה כטיפול במבוגרים עם פרפור פרוזדורים (AF) סימפטומטי, לעומת טיפול תרופתי, בכל הנוגע להפחתת מצוקה פסיכולוגית לאחר 12 חודשים.
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר אקראי מבוקר (REMEDIAL [Randomized Evaluation of the Impact of Catheter Ablation on Psychological Distress in Atrial Fibrillation]) אשר כלל הקצאת טיפול סמויה, עם הערכת התוצאים על ידי החוקרים.
במסגרת המחקר, אשר בוצע בשני מרכזי AF באוסטרליה, החוקרים אספו 100 חולים בגילאי 18 עד 80 שנים (גיל ממוצע, 59 שנים; 68% גברים; ממוצע ציון Hospital Anxiety and Depression Scale (HADS), 12 מתוך 42 [ציון ≥7 = מצוקה פסיכולוגית]) אשר סבלו מ-AF התקפי או מתמשך, והיו זכאים לטיפול עם ≥2 תרופות אנטי-אריתמיות. קריטריוני ההדרה העיקריים כללו טיפול עכשווי בדיכאון חמור, חרדה או הפרעות מצב רוח.
התערבות המחקר הוגדרה כאבלציה בקטטר, אשר בוצעה ≤ חודש לאחר ההקצאה האקראית, ובנוסף נוגדי קרישה פומיים למשך ≥3 חודשים לאחר האבלציה, והפסקת טיפול תרופתי נוגד הפרעות קצב לאחר 3 חודשים מעת האבלציה במידה ולא הייתה חזרה של ה-AFי(n = 52); או טיפול תרופתי נוגד הפרעות קצב המותאם לשמירה על קצב סינוס (n = 48). מתוצאות החוקרים עולה כי החולים שטופלו עם אבלציה באמצעות צנתר חוו פחות תסמיני דיכאון וחרדה לאחר 12 חודשים בהשוואה לחולים שהוקצו לקבלת טיפול תרופתי.
החוקרים מסכמים כי במבוגרים הסובלים מפרפור פרוזדורים סימפטומטי, התקפי או מתמשך, טיפול עם אבלציה באמצעות צנתר, לעומת טיפול תרופתי, הפחית דיכאון ותסמיני חרדה לאחר 12 חודשים.
מקור: