במחקר עוקבה רטרוספקטיבי, החוקרים בחנו את ההשפעות של טירזפטייד (tirzepatide), ובמיוחד את הקשר שלו עם תמותה ותוצאים קרדיווסקולריים וכלייתים, בהשוואה לאגוניסטים לרצפטור GLP1 בחולים עם סוכרת מסוג 2. למרות היתרונות הידועים לפרופילי סיכון קרדיווסקולריים, ההשפעות הספציפיות של טירזפטייד על תוצאים בריאותיים חמורים אלו לא הוכחו בבירור.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בנתונים מהרשת השיתופית של TriNetX בארה"ב, וניתוח רשומות של אנשים בני 18 ומעלה שהחלו טיפול בטירזפטייד (n=14,834, גיל ממוצא 55.4, 56.9% נשים) או באגוניסטים לרצפטור GLP-1 (n=125,474, גיל ממוצע 58.1, 53.8% נשים) מ-1 ביוני 2022 עד 30 ביוני 2023. המחקר לא כלל חולים עם מחלת כליות כרונית (שלב 5) או אי ספיקת כליות, ואלו שחוו אוטם שריר הלב או שבץ איסכמי או דימומי ב-60 הימים לפני התחלת הטיפול התרופתי. התוצא העיקרי היה תמותה מכל סיבה, והתוצאים המשניים כללו אירועים קרדיווסקולריים חמורים (MACEs), המכלול של MACEs ותמותה מכל הסיבות, אירועים כלייתיים, פגיעה כלייתית חריפה ואירועים כלייתיים חמורים. כל התוצאים נותחו באמצעות מודלים של רגרסיה פרופורציונלית של Cox.
מתוצאות המחקר עולה כי לאחר מעקב חציוני של 10.5 חודשים (טווח בין-רבעוני 5.2-15.7 חודשים), נצפתה תמותה ב- 95 חולים (0.6%) בקבוצת הטירזפטייד וב-166 (1.1%) חולים בקבוצת האנטגוניסטים לרצפטור GLP-1. טיפול בטירזפטייד היה קשור לסיכונים נמוכים יותר של תמותה מכל סיבה (יחס סיכון מותאם 0.58, רווח בר סמך 95%, (0.45-0.75, אירועים קרדיווסקולריים חמורים (יחס סיכון מותאם 0.80, רווח בר סמך 95%, 0.71-0.91), המכלול של MACEs ותמותה מכל הסיבות (יחס סיכון מותאם 0.76, רווח בר סמך 95%, 0.68-0.84), אירועים כלייתיים (יחס סיכון מותאם 0.52, רווח בר סמך 95%, 0.37-0.73), פגיעה כלייתית חריפה (יחס סיכון מותאם 0.78, רווח בר סמך 95%, 0.70-088) ואירועים כלייתיים מאג'ורים (יחס סיכון מותאם 0.54, רווח בר סמך 95%, 0.44-0.67). טיפול בטירזפטייד הוביל גם לירידה גדולה יותר בהמוגלובין המסוכרר (הפרש טיפול, 0.34- נקודות אחוז, רווח בר סמך 95%, 0.44- עד 0.24- נקודות אחוז) ומשקל הגוף (הפרש טיפול, 2.9- ק"ג, רווח בר סמך 95%,4.8- עד 1.1- ק"ג) בהשוואה לאנטגוניסטים לרצפטורGLP-1 .
החוקרים סיכמו כי טירזפטייד מוריד באופן מובהק את הסיכון לתמותה, אירועים קרדיווסקולריים וסיבוכים כלייתיים בהשוואה לטיפול באנטגוניסטים לרצפטור GLP-1 בחולים עם סוכרת מסוג 2. יתרונות אלו תומכים בשימוש בטירזפטייד כחלק חשוב מאסטרטגיות טיפוליות לניהול סוכרת מסוג 2, ומחזקים את תפקידו בשיפור תוצאים בריאותיים משמעותיים מעבר לשליטה גליקמית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
