באנליזת פוסט-הוק של מחקר MRI SURPASS-3 (מחקר פאזה 3, אקראי, open-label, בקבוצות מקבילות), שאפו להשוות את השפעת טירזפטייד לעומת אינסולין דגלודק על שינויים בהרכב השריר בירך, תוך התמקדות בנפח השריר, Z score של נפח השריר (המותאם למין, גובה, משקל ו-BMI), ורמות השומן התוך-שרירי - כפי שנמדדו באמצעות MRI בתחילת המחקר ובשבוע 52.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 296 משתתפים שהתאימו לקריטריוני ההכללה בין ה- 1 באפריל 2019 ל-15 בנובמבר 2019: בני 18 ומעלה, עם סוכרת סוג 2, שלא טופלו קודם לכן באינסולין, קיבלו טיפול במטפורמין עם או בלי מעכב SGLT-2, רמות המוגלובין מסוכרר (HbA1c) בין 7.0% ל-10.5%, אינדקס מסת גוף (BMI) של לפחות 25, ואינדקס כבד שומני (Fatty Liver Index) של לפחות 60. המשתתפים חולקו באקראי (1:1:1:1) לקבל זריקה תת עורית פעם בשבוע של טירזפטייד (5, 10 או 15 מ"ג), או זריקה תת עורית פעם ביום של אינסולין דגלודק במינון עולה. השינויים בהרכב השריר מתחילת המחקר ועד שבוע 52 בין הקבוצות השוו באמצעות מבחני t מזווגים, והבדלים בין הקבוצות הוערכו באמצעות מודלים מותאמים מסוגANCOVA . בנוסף, השינויים נבדקו מול אומדנים מבוססי אוכלוסייה מנתוני UK Biobank בהתאם לשינוי במשקל.
מתוך כלל המשתתפים, 246 השלימו סריקת MRI בשבוע 52, ומתוכם 63 שובצו לקבוצת טירזפטייד 5 מ"ג, 60 לקבוצת 10 מ"ג, 67 לקבוצת 15 מ"ג, ו-56 לקבוצת אינסולין דגלודק. מתוכם, 147 (59.8%) היו גברים ו-99 (40.2%) נשים. בתחילת המחקר, הגיל הממוצע עמד על 56.0 שנים (סטיית תקן 9.9), משך הסוכרת החציוני היה 6.7 שנים (טווח בין רבעוני: 3.7–10.7), רמת HbA1c ממוצעת הייתה 8.3% (סטיית תקן 0.9), ה-BMI הממוצע היה 33.4 ק"ג/מ"ר (סטיית תקן 4.8), ו-76 משתתפים (30.9%) קיבלו טיפול במעכב SGLT-2. ערכי השומן התוך-שרירי, נפח השריר ו-Z score של נפח השריר היו דומים בין קבוצות הטירזפטייד לבין קבוצת אינסולין דגלודק.
מתוצאות המחקר עולה כי בקבוצות טירזפטייד חלה ירידה מובהקת סטטיסטית בין תחילת המחקר לשבוע 52 ברמות השומן התוך-שרירי (ירידה ממוצעת של 0.36 נקודות אחוז, רווח בר סמך 95%, 0.48- עד 0.25-, p<0.0001), בנפח השריר (0.64- ליטר, רווח בר סמך 95%, 0.74- עד 0.54- p<0.0001), וב- Z scoreשל נפח השריר (0.22-,; רווח בר סמך 95%, 0.29- עד 0.15- p<0.0001). כל השינויים הללו התרחשו בהקשר של ירידה משמעותית במשקל. לעומת זאת, בקבוצת אינסולין דגלודק נצפתה עלייה מתונה ומובהקת במשקל ובנפח השריר, ללא שינוי מובהק במדדים האחרים.
ההשוואה לנתוני UK Biobank העלתה כי הירידה בנפח השריר בקרב מטופלי טירזפטייד תאמה במידה רבה את הירידה הצפויה ממשקל גוף (הבדל ממוצע 0.04- ליטר, p=0.22), אך הירידה ברמות השומן התוך-שרירי הייתה מובהקת יותר מהצפוי לפי נתוני האוכלוסייה (הבדל ממוצע 0.42- נקודות אחוז, p<0.0001), והירידה ב-Z score של נפח השריר במינון טירזפטייד 15 מ"ג הייתה אף היא מובהקת יותר מהמצופה (הבדל ממוצע 0.18-, p=0.0016).
החוקרים סיכמו כי טיפול בטירזפטייד, על רקע ירידה מובהקת במשקל ובהפחתת מסת שומן, היה כרוך בירידה מובהקת בשומן התוך-שרירי ובירידה מתונה בנפח השריר, בהתאם לשינויים הצפויים על פי הירידה במשקל. ממצאים אלו תורמים להבנת ההשפעה האפשרית של טירזפטייד על בריאות השריר, ועשויים לסייע לרופאים בבחירת טיפול מותאם אישית למטופלים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
