טיפול נוגד קרישה באנטגוניסטים לוויטמין K מוריד את שיעור האירועים הטרמבואמבוליים. אמנם שכיחותו של טיפול זה הולכת ועולה, אך השימוש בו מוגבל בשל הצורך לניטור מתמיד של ה-INR והתאמת מינון התרופות על מנת לוודא כי ה-INR נשמר בתוך הטווח הטיפולי. כמו כן השפעה מיטיבה של הטיפול הנראית במחקר מבוקר אינה בהכרח מתורגמת למציאות הקלינית היומיומית – לדוגמה, הסיכון לדמם במהלך הטיפול עלול להיות גבוה באוכלוסיות מסוימות כגון קשישים.
עוד בעניין דומה
יש כמה מכשירים המאפשרים ניטור עצמי של ה-INR בבית המטופל. קיימות שתי גישות לניטור עצמי: self testing – כלומר המטופל מבצע את המדידה, אך פירוש התוצאות והתאמת הטיפול מבוצעים במרפאה, או self menagement – כלומר המטופל מתאים בעצמו את מינון התרופה בהתאם לתוצאת הבדיקה.
כמה מחקרים הדגימו בעבר את יעילותו של הניטור העצמי, המוביל להארכת משך הזמן שבו נמצא ה-INR של המטופל בטווח הטיפולי ולירידה בהיארעותם של אירועים טרומבואמבוליים.
החוקרים איתרו 21 מחקרים לגבי ניטור עצמי (שכללו 7,598 משתתפים) ויצרו קשר עם מחבריהם על מנת לקבל לידיהם את כלל הנתונים לגבי כל משתתפי המחקר. הם הצליחו לקבל את המידע ממחבריהם של 11 מחקרים, שכללו 6,417 משתתפים (84% ממשתתפי כלל המחקרים שאותרו). אותם מחקרים בוצעו בארה"ב, בגרמניה, באוסטריה, בקנדה, בדנמרק, בהולנד, בספרד ובבריטניה.
3,266 משתתפים הוקצו אקראית לניטור עצמי (חלקם בגישת self testing וחלקם בגישת self menagement), ו-3,151 הוקצו לקבוצת הביקורת, שאצלה בוצע הניטור במסגרת המרפאה (מרפאה ראשונית או מרפאת מומחים ייעודית). בסה"כ נכללו במחקר 12,800 שנות אדם. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות פרט לגיל ממוצע מעט צעיר יותר בקבוצת הניטור העצמי. טווח הגילים נע בין 17 ל-94 שנים, ו-99 משתתפים היו מבוגרים מגיל 85. כשליש מהמשתתפים היו בעלי מסתם לבבי מלאכותי וכמחצית סבלו מפרפור פרוזדורים.
בקבוצת הניטור העצמי נראתה ירידה מובהקת בהיארעותם של אירועים טרומבואמבוליים (HR 0.51,95%iCI 0.31-0.85, p=0.01). לאחר שנה, ה-number needed to treat על מנת להימנע מארוע אחד היה 78 מטופלים, ולאחר 5 שנים עמד המספר על 27 מטופלים.
לא נראה שינוי בשכיחותם של אירועי דמם (HR 0.88 95%iCI 0.74-1.06 p=0.18), או תמותה (HR 0.82 95%ICI 0.62-1.09 p=0.18).
שיעור האירועים הטרומבואמבוליים היה נמוך יותר באופן מובהק בקרב גברים בקבוצת הניטור העצמי, אך לא בקרב נשים. עם זאת מספר הנשים שהשתתפו במחקרים היה נמוך יחסית.
שיעור האירועים הטרומבואמבוליים היה נמוך יותר באופן מובהק בניטור עצמי בקרב מטופלים צעירים מגיל 55 (HR 0.33, 95%iCI 0.17-0.66), ולא נמצא הבדל לגבי קבוצות הגיל האחרות.
נמצאה ירידה מובהקת בסיכון לאירועים טרומבואמבוליים בניטור עצמי בקרב משתתפים בעלי מסתם מלאכותי, אך לא בקרב מטופלים הסובלים מפרפור פרוזדורים או מטופלים בשל אינדיקציות אחרות.
נמצאה ירידה מובהקת בסיכון לאירועים טרומבואמבוליים בקרב משתתפים שטופלו בגישת self menagement אך לא בגישת self testing.
גם בקרב קשישים מעל גיל 85 לא נמצא סיכון מוגבר לדמם בשיטת הניטור העצמי, ונראה סיכון מופחת לתמותה (HR 0.44 95%iCI 0.20-0.98 p=0.044), אולם מספר המשתתפים בקבוצת גיל זו היה נמוך.
לא נמצא הבדל בהיארעותם של אירועים טרומבואמבוליים או אירועי דמם ולא נמצא הבדל בשיעור התמותה בין מטופלים שנוטרו במסגרת מרפאה ראשונית למטופלים שנוטרו במסגרת מרפאת מומחים ייעודית.
החוקרים מאמינים כי התוצאות יובילו לעלייה בשימוש בניטור עצמי בטיפול נוגד קרישה, לאור הירידה בשכיחות אירועים טרומבואמבוליים בקרב בעלי מסתם תותב המטופלים בגישה זו (אשר נזקקים לטיפול נוגד קרישה לטווח ארוך), ולאור התמיכה הנוספת בכך שניטור וטיפול עצמי הם גישה בטוחה למטופלים מתאימים.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
