הבדלים בין המינים נצפו בהקשר של טיפול בוורפרין בחולים עם פרפור פרוזדורים, כאשר לנשים יש סיכון גבוה יותר לשבץ מוחי מאשר גברים. מטרת מחקר זה הייתה להשוות בין המינים מבחינת שימוש בדביגטרן, בטיחותו ויעילותו.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל עוקבה מבוססת אוכלוסיה של חולים עם פרפור פרוזדורים מקוויבק, קנדה, בין השנים 1999 ל-2013. גברים ונשים אשר קיבלו מרשם לדביגטרן (110 ו150 מ"ג פעמיים ביום) הושוו והותאמו למשתמשי וורפרין באשר לשיעורי שבץ מוחי, דמם ו-MI. העוקבה כללה 31,786 נשים (50.4%) ו-31,324 גברים (49.6%).
לנשים היה סיכון בסיסי גבוה יותר לשבץ מוחי ונמוך יותר לדמם בהשוואה לגברים. נשים קיבלו יותר מרשמים למינון הנמוך של דביגטרן לעומת גברים (OR של 1.35. רווח סמך 1.24-1.48). באנליזות רבות משתנים מותאמות, שימוש בדביגטרן היה קשור בסיכון נמוך יותר לדמם לעומת וורפרין בגברים (P לאינטרקציה=0.008).
דביגטרן היה קשור בנטייה לסיכון נמוך יותר לשבץ בקרב נשים אשר טופלו במינון הגבוה של 150 מ"ג (HR של 0.79 , רווח סמך 0.56-1.04), אך לא היה קשור בהבדל בסיכון ל-MI לעומת וורפרין בשני המינים.
החוקרים סיכמו, כי בתנאי מציאות , נשים טופלו לרוב במינון נמוך של דביגטרן, ונצפתה נטייה לסיכון נמוך יותר לשבץ מוחי בנשים שנטלו את המינון הגבוה. גברים הרוויחו משיעור נמוך יותר של דמם לעומת וורפרין.