רבים מצוותי הרפואה המטפלים בבתי החולים בחולי קורונה, בעיקר במצב קשה וקריטי, מדווחים על דכדוך, תסכול, תופעות של פוסט-טראומה, שחיקה ועייפות קיצונית, מריטת עצבים, ניתוק רגשי ומשבר נפשי. עקב כך נגרמות גם פגיעות תוך כדי מתן טיפול. יש ביניהם שאומרים בגלוי: "קשה לנו להבין מדוע עלינו לטפל בלא מחוסנים שלא טיפלו בעצמם". כך דיווחה הבוקר (ב') רוני לינדר ב"דה מרקר".
עוד בעניין דומה
בדיווח היא חוזרת ומצטטת את הפוסט של פרופ' שרון ענב, מנהלת טיפול נמרץ כירורגי ב"שערי צדק", שזכה לתהודה רבת עוצמה ומסעיר את הקהילה הרפואית ובין השאר כתבה בו: "אל תצפו לחמלה מהצוותים הרפואיים כשתגיעו לא מחוסנים. כלו כוחותינו"; "בימים האחרונים מתחולל קרב מאחורי דלתיים סגורות. הצוותים הרפואיים מתמרדים מעצם המחשבה שיצטרכו שוב לחרף נפשם בשביל אלה שלא טרחו לעשות את המינימום עבור עצמם והחברה". כמה מעמיתיה של פרופ' ענב הטיחו בה עלבונות בתגובותיהם, אבל רובם, ציינה לינדר, שותפים לתחושות שהציגה.
בדיווח מתארים רופאות ורופאים, אחים ואחיות את השחיקה והיותם "פגועים מהיחס שהם מקבלים מהציבור והמדינה". הם שבים ומתארים את הקשיים בעבודה בחליפות המיגון, כאשר כמה מהם אף חוו עילפון עקב הצורך בחליפה כזאת בעבודה; משמרות כפולות בתת תנאים וטוענים: "קשה לנו להסתכן כל יום ולסכן את אהובינו, לעבוד בבית קברות של חיים-מתים".
חבר צוות באחד מבתי החולים בארץ סיפר כי יש כבר בין עמיתיו גם כאלה המסרבים עתה לעבוד במחלקות קורונה. שיעור עזיבה גבוה עתה בקרב צוותי רפואה בעוד מדינות, מדווחת לינדר: בבריטניה כמעט 4,000 עובדי רפואה נעדרו מעבודתם ביוני 2021 לעומת 2020 – שיא של כל הזמנים. כך גם בארה"ב בכתבה של "וושינגטון פוסט", שבה רופאים בכירים הביעו "תחושת חוסר אונים שהולכת וגוברת על שהם מקריבים חייהם בטיפול בחולים קשים המסרבים להתחסן".
קיים גם כעס על מטופלים שנדבקו תוך הפרת הנחיות בחתונות פיראטיות ואירועים המוניים אחרים. אח ביחידת טיפול נמרץ התבטא: "בסופו של יום, אנחנו לא רובוטים. יש גבול לכמה שאפשר לסחוט אותנו. בגל השלישי ראינו אנשים שפשוט צפצפו על הכללים. עכשיו רואים מכחישי קורונה וחיסונים. מקומם שאני צריך להקריב עצמי כדי לטפל במישהו שבקלות יכול היה להימנע מהידבקות". חבר צוות אחר אמר: "נגמרה לנו הרזרבה הנפשית"; "נראה את ההשפעה של המצב הזה על הצוותים ומקצוע הרפואה הפנימית בשנים הקרובות".
ד"ר סיגל שפרן תקוה מהאוניברסיטה העברית והמרכז האקדמי "לב", אמרה, בין השאר: "קשה להכיל את העובדה שיש מי שבוחר שלא להגן על עצמו ולבסוף מגיע אלי. זה שוחק נפשית, יוצר קונפליקט ערכי בין מה שמאמינים שנכון לעשות למה שקורה". הקונפליקט הזה מוכר בספרות מקצועית במונח עקה מוסרית (Moral Distress). מחקרים מראים שככל שיש יותר עקה מוסרית, כך השחיקה גוברת.