אנשים המאובחנים עם זיהום בנגיף הכשל החיסוני האנושי (HIV) נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית. על כן, קיים צורך באיסוף נתונים בנוגע לאסטרטגיות מניעה ראשוניות באוכלוסייה זו.
עוד בעניין דומה
במחקר פאזה 3 שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine', החוקרים אספו מטופלים אשר אובחנו עם זיהום HIV ומקבלים טיפול אנטי-רטרוויראלי, ונמצאים בסיכון נמוך עד בינוני לתחלואה קרדיווסקולרית. המטופלים הוקצו באקראי לקבלת טיפול יומי עם פיטבסטטין (במינון של 4 מיליגרם) או אינבו.
במסגרת המחקר הוקצו בסך הכל 7,769 משתתפים, והתוצא הראשוני היה ההיארעות של אירוע קרדיווסקולרי גדול, אשר הוגדר כתוצא מרוכב של תמותה קרדיווסקולרית, אוטם שריר הלב, אשפוז בשל תעוקת חזה לא יציבה, שבץ מוחי, אירוע מוחי חולף (transient ischemic attack), איסכמיה של העורקים הפריפריים (peripheral arterial ischemia), רה-וסקולריזציה, או תמותה בשל גורם שאינו ברור.
גילם החציוני של המשתתפים עמד על 50 שנים (טווח בין-רבעוני, 45 עד 55); ספירת ה-CD4 החציונית הייתה 621 תאים למילימטר מעוקב (טווח בין-רבעוני, 448 עד 827), וערך ה-HIV RNA היה מתחת לכימות ב-5,250 מתוך 5,997 משתתפים (87.5%) בעלי נתונים זמינים. הניסוי הופסק בשלב מוקדם מבחינת היעילות, וזאת לאחר תקופת מעקב חציונית של 5.1 שנים (טווח בין-רבעוני, 4.3 עד 5.9). ההיארעות של אירוע קרדיווסקולרי גדול עמדה על 4.81 לכל 1,000 שנות אדם בקבוצת הטיפול עם פיטבסטטין, ו-7.32 לכל 1,000 שנות אדם בקבוצת האינבו (יחס הסיכונים, 0.65; רווח בר סמך של 95% 0.48 עד 0.90; P=0.002). תסמינים הקשורים לשרירים אירעו בקרב 91 משתתפים (2.3%) בקבוצת הפיטבסטטין וב-53 (1.4%) בקבוצת האינבו; סוכרת אירעה ב-206 משתתפים (5.3%) וב-155 (4.0%), בהתאמה.
לסיכום, ממצאי החוקרים מצביעים על כך שמטופלים המאובחנים עם זיהום של HIV וטופלו עם פיטבסטטין היה סיכון נמוך יותר ללקות באירוע קרדיווסקולרי גדול, בהשוואה למטופלים שקיבלו אינבו. ממצאי החוקרים מתבססים על נתונים מתקופת מעקב חציונית של 5.1 שנים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
